<h1>כל בו הלכ' צדקה סימן פ"ב</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ובפרק קמא דבבא בתר' מוכיח כי אנשי העיר שגבו מעות לבנות ב"ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בו את המעות ואם קנו מהן אבנים וקורות לא ימכרו אותן לדבר מצוה כ"א לפדיון שבויי' שאע"פ שהביאו הלבני' וגזרו האבני' ופסלו הקורות והתקינו את הכל מוכרין אותן מפני פדיון שבויי' אבל בנו וגמרו לא ימכרו ב"ה אלא יגבו לפדיונם מן הצבור.
<h2>דף ח.</h2>
ומי שישב במדינה ל' יום כופין אותו לתת בקופה של צדקה עם בני המדינה. ישב שם ג' חדשים כופין אותו לתת בתמחוי. ישב שם (ז') [ו'] חדשים כופין אותו בכסות עניי העיר. ישב שם ט' חדשים כופין אותו לקבו' מת מצוה ועושין לו כל צרכי קבורה. ובירושלמי דבבא בתרא [פ"א ה"ד] מפרשי גבי ישב שם י"ב חדשים הרי הוא כאנשי המדינה. א"ר יוסי בר' בון בין לחטי דפסחא בין לישא בין ליתן ועתה מרוב הגלו' נהגו העולם דין שלשים יום.
<h2>דף ח:</h2>
פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין מצוה גדולה מפדיון שבויי' שהשבוי עומד בסכנה ממות וחרב ורעב. והמעלים עיניו מפדיון שבויים עובר בבל תאמץ ובלא תעמוד על דם רעך ובלא ירדנו בפרך. ובעש' פתוח תפת' את ידך. וחי אחיך עמך. ואהבת לרעך כמוך הרי ג' לא תעשה וג' עשה. ומצוה להציל לקוחי' למות והרבה דברי' כאלו ואין לך מצוה גדולה מפדיון שבויי'.
עשיר שאינו רוצה לתת צדקה כופין אותו. וגדול המעשה יותר מן העושה. ודוקא באדם עשיר אבל באדם אחר אין לדחקו יותר מדאי רק בדבר הראוי.
<h2>דף ט.</h2>
ועני שאין אנו מכירין אותו ואמר פרנסוני כסוני אין בודקין למזונות אבל בודקין לכסות.
<h2>דף י:</h2>
גדול המפייס לעני בדברים יותר מהנותן צדקה וכל המעלי' עיניו מן הצדקה נקרא בליעל ואכזר וחוטא שנאמ' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ורחמי רשעים אכזרי ומכחיש יחוסו שאינו מזרע אברה' יצחק ויעקב שהיו רחמנים אלא מזרע הכותים שכתוב בהם אכזרי המה לא ירחמו. וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך. הנותן צדקה לעניין בסבר פנים רעות אבד זכותו אפילו נותן הרבה ועובר משום אל ירע לבבך בתתך. וטוב ממנו שיתן פרוטה בסבר פנים יפות. עוד יש ענין שטוב משניהם הנותן כראוי לעני בסבר פנים יפות. ויש ענין רביעי שטוב משלשתן שיתן לעני כראוי קודם שישאל. עוד יש ענין חמישי שטוב מארבעתן מאן דצייר זוזי בסדיניה ושדי לאחורי' ובאים עניים ונוטלין אותם ואין הנותן יודע למי נותן ואין העני מתבייש. יש ענין ששי שטוב מחמשתן שהוא משליך מעות אחורי הדלת שלא ידע [העני כלל ממי לוקח. עוד יש ענין שביעי שטוב מכולן הנותן לתוך קופה של צדקה ואינו יודע מי נוטלה] כלל ממי נוטלה ולמי נותנה. וגדולה צדקה שנאמר עשה צדקה נבחר לה' מזבח. ומצוה גדולה להלוות עני שנאמר העבט תעביטנו די מחסורו. ואמרו ז"ל מי שאין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנים לו בתורת הלואה כדי שתנוח דעתו עליו וזו היא מצוה יתרה מן הנותן. ומטיל מלאי לכיסן יותר מכלן. והר"ף ז"ל כ' זה הנוטל מעות מן העני או מתלמיד חכם ומרויח בעבורן.
מצות עשה לתת צדקה לעני וצריך ליתנה בסתר ולא יתפאר ולא יתיהר בצדקה. ואומר ה"ר אליעזר שאם היה עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו דלא קרינ' ביה אחיך עד שישוב וירצ' לקבל עליו דין. וגם אף במומר לתאבון אומר כן.
ובפרק קמא דב"ב משמע דמלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין לו מפני דרכי שלום אלא נוטלין מהם ויתן לעניי גוים בסתר שלא ישמע המלך והשר כמו ההיא דאמיה דשבור מלכא דשלחה ארנקי וכו'.
<h2>דף מג:</h2>
האומר תנו מאתים זוז לבה"כ או לספר תורה ינתנו לב"ה או לספר תורה הרגיל בו. האומר תנו מאתים זוז לעניים ינתנו לעניי אותה העיר. ואומר ר"ת שנדרי צדק' שאנו נודרים עתה אנו נודרי' לדעת עצמינו ואנו גזברין ממנה. ואם אנו ממתינין עד שיבאו גזברין מהוגני' אין כאן משום אל תאחר.
